בִּהְיוֹתוֹ מָלֵא רוּחַ הַקֹּדֶשׁ שָׁב יֵשׁוּעַ מִן הַיַּרְדֵּן, וְהָרוּחַ הוֹבִילָה אוֹתוֹ בַּמִּדְבָּר בְּמֶשֶׁךְ אַרְבָּעִים יוֹם כְּשֶׁהַשָּׂטָן מְנַסֶּה אוֹתוֹ. בְּאוֹתָם יָמִים לֹא אָכַל מְאוּמָה, וְכַאֲשֶׁר הִגִּיעוּ לְקִצָּם הָיָה רָעֵב. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: "אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, צַוֵּה עַל הָאֶבֶן הַזֹּאת שֶׁתְּהֵא לְלֶחֶם." הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "הֵן כָּתוּב, 'כִּי לֹא עַל-הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הָאָדָם'." הֶעֱלָה אוֹתוֹ הַשָּׂטָן אֶל מָקוֹם גָּבוֹהַּ וְהֶרְאָה לוֹ בְּרֶגַע אֶחָד אֶת כָּל מַמְלְכוֹת תֵּבֵל. אָמַר לוֹ הַשָּׂטָן: "לְךָ אֶתֵּן אֶת כָּל הַשִּׁלְטוֹן הַזֶּה וְגַם אֶת כְּבוֹד הַמַּמְלָכוֹת הָאֵלֶּה; כִּי לִי נִמְסַר הַשִּׁלְטוֹן, וַאֲנִי נוֹתֵן אוֹתוֹ לְכָל מִי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה. לָכֵן אִם תִּשְׁתַּחֲוֶה לְפָנַי, לְךָ יִהְיֶה הַכֹּל." הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "כָּתוּב, 'לַיהוה אֱלֹהֶיךָ תִּשְׁתַּחֲוֶה וְאֹתוֹ לְבַדּוֹ תַּעֲבֹד'." הֵבִיא אוֹתוֹ לִירוּשָׁלַיִם, הֶעֱמִידוֹ עַל פִּנַת גַּג בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְאָמַר לוֹ: "אִם בֶּן-הָאֱלֹהִים אַתָּה, הַשְׁלֵךְ עַצְמְךָ מִכָּאן לְמַטָּה, שֶׁהֲרֵי כָּתוּב, 'כִּי מַלְאָכָיו יְצַוֶּה-לָּךְ לִשְׁמָרְךָ עַל-כַּפַּיִם יִשָּׂאוּנְךָ פֶּן-תִּגֹּף בָּאֶבֶן רַגְלֶךָ'."(תהילים צא' יא'-יב') הֵשִׁיב לוֹ יֵשׁוּעַ: "הֲלֹא נֶאֱמַר 'לֹא תְּנַסֶּה אֶת-יהוה אֱלֹהֶיךָ'." לְאַחַר שֶׁגָּמַר הַשָּׂטָן אֶת כָּל נִסְיוֹנוֹתָיו סָר מֵעָלָיו עַד לְעֵת מוֹעֵד (לוקס ד׳ 1-13).

 

התזמון שבו השטן פיתה את ישוע

 

מניסיוני האישי כמאמין, גיליתי שיש תקופות מסוימות שבהן אני מודע למתקפה רוחנית חזקה המופיעה בצורה של ספק, בלבול או דיכאון. התקפה כזו יכולה להתרחש אחרי שאלוהים נגע בחיים שלך בדרך כלשהי, למשל כאשר אדם נושע ומגיע לאמונה. אני זוכר שאחרי שנושעתי, נאבקתי במחשבותיי. היו לי מחשבות איומות. בזמן שעדיין הייתי חייל של האויב, לא היו לי הרבה התנגדויות מצדו, אבל ברגע שהתחלתי לחשוב על האדון ישוע, הרגשתי שאני באמצע מלחמה רוחנית.

 

התקפה יכולה להתרחש גם לאחר תקופה רבת תועלת לאדון ואתה נמצא בשיא מבחינה רוחנית. היא יכולה להתרחש אחרי זמן של שירות לאדון, כאשר דיברת עם חברים בגלוי על האדון ישוע, כאשר ציית לדבר אלוהים והלכת אחריו בנאמנות, או כאשר אלוהים שיחרר אותך מהרגל הרסני בחייך. פיתוי יכול להופיע גם אחרי זמן רב של תפילה כאשר אלוהים השתמש בך בהפגעה ותפילה עבור אנשים אבודים. כמובן, שכל קרב שבו אנחנו נמצאים גורם לנו להיות חזקים יותר. בפסקה שבה השטן מפתה את ישוע, השטן מתגנב ומופיע בפני ישוע בדיוק אחרי שישוע התפלל, הוטבל, ורוח הקודש צלחה עליו. בטבילתו של ישוע, אלוהים האב דיבר בצורה גלויה כדי שכולם יוכלו לשמוע:

 

כַּאֲשֶׁר נִטְבַּל כָּל הָעָם נִטְבַּל גַּם יֵשׁוּעַ; וּבְעוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל נִפְתְּחוּ הַשָּׁמַיִם וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ יָרְדָה עָלָיו בִּדְמוּת גַּשְׁמִית כְּיוֹנָה, וְקוֹל הָיָה מִן הַשָּׁמַיִם: "אַתָּה בְּנִי אֲהוּבִי, בְּךָ חָפַצְתִּי (לוקס ג׳ 21-22).

 

השטן יערער ויקרא תגר על כל התקדמות של מלכות האלוהים. ככל שיותר אנשים נושעים וככל שהרגלים בעלי אופי חוטא נשברים ונפסקים, השטן מאבד קרקע וטריטוריה. נאמר לנו בכתובים כי ״אוֹיִבְכֶם הַשָּׂטָן מְשׁוֹטֵט כְּאַרְיֵה שׁוֹאֵג וּמְחַפֵּשׂ לוֹ לִטְרֹף מִישֶׁהוּ״ (איגרת פטרוס הראשונה ה׳ 8). עם זאת, לעיתים קרובות מדי, אנשים מאפשרים פתח לפיתוי. הם הולכים למקומות שהם יודעים שיובילו אותם לפיתוי, או שהם צופים בתוכניות בטלוויזיה, שהם יודעים שימשכו ויערערו החולשות שלהם. חשוב שתבין שהשטן בוחר את הפיתיון על הקרס לפי התיאבון של הדג. היזהר לא להיכנע לתיאבון שלך. אם תיתן לאויב אחיזה בחייך, הוא יצליח להכניס את הברך שלו בדלת חייך. אם תאפשר לו להשאיר את ברכו בדלת, הוא יכניס את זרועו, ובלי שתשים לב, הוא ינצל את ההזדמנות כדי לעבור באופן מלא דרך דלת חייך וישחית את ליבך (הראשונה אל הקורינתיים ג' 16-17). תיתן לו אצבע אחת והוא ייקח את כל ידך.

 

כאשר אריה משוטט, הוא פוסע הלוך ושוב ועיניו ממוקדות במטרה שלו, בחיפוש אחר חולשה לפני שהוא תוקף. השטן לא נותן שום אזהרה למאמין לפני שהוא מתקיף. לעיתים קרובות, הוא מסתתר בתקווה שלא תדע שום דבר על האסטרטגיות שלו, וכדי שאפילו לא תבין שאתה נמצא תחת התקפה. אל תהיה תמים בנוגע למזימות של השטן. הוא יצור רוחני חי וקיים, שמנהל את המלחמה הקוסמית הזאת במשך אלפי שנים, ובכל הזמן הזה הוא למד דבר או שניים על איך לגרום לנפילתם של גברים ונשים שהולכים אחרי אלוהים, ולפגוע בשגשוג הרוחני שלהם.

 

אנחנו לא מחפשים פיתויים, כי הרי זה טיפשי. עם זאת, תבין שכאשר אתה תחת התקפה ומתפתה בתחום מסוים בחיים שלך, זו ההזדמנות שלך להתקרב אל המשיח. ככל שאנחנו מצליחים להתגבר על הפיתוי, כך אנו גדלים באמונה שלנו ובביטחון שלנו באלוהים. כאשר תעמוד בפני המפתה ותתגבר, תחל בחייך עונה של כוח וברכה, שתגדיל את הנוכחות של אלוהים בחייך. בעקבות סיבה זאת, רוח הקודש תאפשר פיתויים בחייך. לעיתים קרובות, האויב יתקוף כאשר הוא מרגיש שאתה מהווה איום עבורו אם לא תיעצר. מרטין לותר אמר, "מאמין אחד שהתפתה שווה אלף מאמינים שלא התפתו". אלוהים מבטיח נחיתה בטוחה אחרי הפיתוי, אבל לעיתים קרובות זו לא תהיה טיסה רגועה. השטן אף פעם לא יגיש לך מאכל שאתה לא אוהב. עדיף להתרחק מהפיתיון מאשר להיאבק במלכודת.

 

מתי אומר לנו, ״אָז הוֹבִילָה הָרוּחַ אֶת יֵשׁוּעַ אֶל הַמִּדְבָּר לְהִתְנַסּוֹת עַל-יְדֵי הַשָּׂטָן״ (מתי ד׳ 1). ישוע לא שם את עצמו בדרכו של המפתה בכוונה, אבל אחרי טבילתו על ידי יוחנן, הרוח הובילה אותו למקום יבש ועקר, על מנת שהוא יהיה מוכן באופן מוחלט לעמוד בפני כל מתקפה במהלך שירותו. לוקס אומר לנו שהוא היה "מלא רוח הקודש" (פסוק 1) כאשר הרוח הובילה אותו אל המדבר, אבל מאוחר יותר נאמר לנו שלאחר הפיתוי, ״יֵשׁוּעַ חָזַר בִּגְבוּרַת הָרוּחַ אֶל הַגָּלִיל" (לוקס ד׳ 14).

 

האם אי פעם חשבת מדוע הרוח הובילה את ישוע למדבר כדי שיתפתה על ידי השטן? אני חושב שזה נעשה על מנת לרמוז לנו שכאשר נאמר לנו כי ישוע "חזר בגבורת הרוח", הוא יצא מהקרב במדבר. הרוח הייתה צריכה להכשיר את ישוע להשתמש בצורה נכונה בכוחו. האדון התקרב אל אביו ולמד איך לשמוע את קולו בבירור. תקופה של קושי, פיתוי, חולשה, וקרב תוביל להכנעה של כל רגש אנושי תחת שליטתה של הרוח. ישוע לא יכל להשתמש בכוחה של הרוח מבלי לדעת את דעתו ורצונו של אלוהים על כל מצב. כמה חשוב ללמוד להשתיק את מוחנו ואת ליבנו ולהיות מודעים לנוכחותו האינטימית של אלוהים ולקולו.

 

האם אתה חושב שישוע, בהיותו אדם ואלוהים באופן מלא, היה מסוגל להשתמש בכוח שלו כמו אלוהים בעודו חיי בכדור הארץ? כמה מן הפיתוי הזה משך ופיתה את הצד האנושי שלו? האם הוא הצליח להתגבר כי הוא היה אלוהים, או שהוא התגבר על השטן כאדם?

 

אלוהים בדמות בשר ודם

 

וְכֵיוָן שֶׁלַּיְלָדִים הָיְתָה שֻׁתָּפוּת שֶׁל בָּשָׂר וָדָם, כְּמוֹ כֵן גַּם הוּא שִׁתֵּף עַצְמוֹ בְּבָשָׂר וָדָם כְּדֵי שֶׁיַּשְׁבִּית עַל-יְדֵי מוֹתוֹ אֶת זֶה שֶׁבְּיָדוֹ מֶמְשֶׁלֶת הַמָּוֶת -- הוּא הַשָּׂטָן, וִישַׁחְרֵר אֶת אֵלֶּה שֶׁבִּגְלַל אֵימַת הַמָּוֶת הָיוּ נְתוּנִים לְעַבְדוּת כָּל יְמֵי חַיֵּיהֶם. הֵן לֹא בְּמַלְאָכִים הוּא תּוֹמֵךְ, אֶלָּא בְּזֶרַע אַבְרָהָם. לְפִיכָךְ הָיָה עָלָיו לְהִדָּמוֹת לְאֶחָיו בְּכָל דָּבָר, לְמַעַן יִהְיֶה כֹּהֵן גָּדוֹל רַחֲמָן וְנֶאֱמָן בְּעִנְיְנֵי אֱלֹהִים לְכַפֵּר עַל חֲטָאֵי הָעָם; כִּי מֵאַחַר שֶׁהוּא עַצְמוֹ סָבַל כַּאֲשֶׁר הִתְנַסָּה, הוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לְאֵלֶּה אֲשֶׁר נְתוּנִים בְּנִסָּיוֹן (אל העברים ב׳ 14-18).

 

המושיע שבו אנו שמים את מבטחנו היה אנושי לחלוטין בכל המובנים; אחרת, הוא לא יכול היה להיות דוגמה מושלמת עבורנו. כן, ישוע היה אלוהים באופן מלא, אבל גם עדיין אנושי לחלוטין. במהלך חייו על פני כדור הארץ, הוא היה חייב להיות תלוי לחלוטין באלוהים האב בדיוק כמונו.

 

יְהֵא בָּכֶם הֲלָךְ רוּחַ זֶה אֲשֶׁר הָיָה בַּמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ: הוּא אֲשֶׁר הָיָה קַיָּם בִּדְמוּת אֱלֹהִים לֹא חָשַׁב לְשָׁלָל הֱיוֹת שָׁוֶה לֵאלֹהִים, אֶלָּא הֵרִיק אֶת עַצְמוֹ, נָטַל דְּמוּת עֶבֶד וְנִהְיָה כִּבְנֵי אָדָם; וְכַאֲשֶׁר הָיָה בְּצוּרָתוֹ כְּאָדָם, הִשְׁפִּיל עַצְמוֹ וְצִיֵּת עַד מָוֶת, עַד מָוֶת בַּצְּלָב. עַל כֵּן הִגְבִּיהוֹ אֱלֹהִים מְאֹד וְנָתַן לוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנַּעֲלֶה עַל כָּל שֵׁם, לְמַעַן תִּכְרַע בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ כָּל בֶּרֶךְ, בַּשָּׁמַיִם וּבָאָרֶץ וּמִתַּחַת לָאָרֶץ (אל הפיליפים ב׳ 5-10).

 

מקור המילים הריק את עצמו (פסוק 7), מגיע מהמילה היוונית, קנוסיס, כלומר ריקנות עצמית. ישוע רוקן את עצמו מרצון על מנת שהוא יהיה מסוגל להשתמש בתכונות האלוהיות שלו, בכוחו, ובידע האלוהי שלו בכל דבר. הוא היה מחויב לחלוטין בכך שסמך על אלוהים האב לעבוד דרכו כאדם. פרשן ומורה של הכתובים, ר. קנט יוז, כותב:

 

למעשה, כאשר הוא הפך להיות אנושי הוא הפקיד בידו של אלוהים האב את הביצוע של הכוח והידע האלוהי שלו על פי שיקול דעתו של אלוהים. (ראה באל הפיליפים ב' 5-11). אז אנחנו מבינים שמוחו האנושי רכש בהדרגה מודעות אלוהית לפי רצונו של אביו. ישוע ביטא זאת במפורש כאשר אמר, "אָמֵן אָמֵן אֲנִי אֹמֵר לָכֶם הַבֵּן לֹא־יוּכַל לַעֲשׂוֹת דָּבָר מִלִּבּוֹ בִּלְתִּי אֵת אֲשֶׁר־רֹאֶה מַה־פֹּעֵל הָאָב כִּי אֶת־אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה עֹשֶׂה גַּם־הַבֵּן כָּמֹהוּ" (יוחנן ה' 19). ושוב חזר על כך, "וְלֹא עָשִׂיתִי מְאוּמָה מִלִּבִּי כִּי אִם־הַדָּבָר אֲשֶׁר הוֹרַנִי הָאָב אֹתוֹ אֲנִי מְדַבֵּר" (יוחנן ח' 28).

 

באנושיותו, הוא היה שונה מאתנו רק בכך שהרוח ניתנה לו ללא הגבלה:

 

כִּי מִי שֶׁשְּׁלָחוֹ הָאֱלֹהִים מְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי אֱלֹהִים, וַהֲרֵי לֹא בְּמִדָּה הוּא נוֹתֵן אֶת הָרוּחַ (יוחנן ג׳ 34).