מלאך אלוהים מודיע מראש על הולדת ישוע

כמעט שישה חודשים חלפו מאז שהמלאך גבריאל דיבר עם זכריה בבית המקדש. אם אתה או אני היינו מתכננים את הולדת המשיח בעולם, קרוב לוודאי שהיינו מתכננים זאת בצורה אחרת לגמרי. סביר להניח שהמושיע של העולם היה נולד בעיר גדולה שבה היו לו הזדמנויות, שהוא נולד להורים עם עושר ומעמד חברתי גבוהה בקהילה, של המעמד הדתי העליון, אולי נולד לבתו של אחד הכהנים. עם זאת, לאלוהים יש דרך אחרת לעשות דברים. "כִּי לֹא מַחְשְׁבוֹתַי מַחְשְׁבוֹתֵיכֶם, וְלֹא דַרְכֵיכֶם דְּרָכָי--נְאֻם, יְהוָה כִּי-גָבְהוּ שָׁמַיִם, מֵאָרֶץ--כֵּן גָּבְהוּ דְרָכַי מִדַּרְכֵיכֶם, וּמַחְשְׁבֹתַי מִמַּחְשְׁבֹתֵיכֶם" (ישעיהו נ״ה 8-9). לפי התכנית של אלוהים, הוא שלח את המלאך גבריאל לעיירה קטנה וצפונית בגליל בשם נצרת. העיירה הקטנה הזאת לא הייתה ידועה כבעלת חשיבות רבה. למעשה, כעבור שנים אחדות, כאשר נתנאל הוזמן לפגוש את המשיח, אמר לו פיליפוס כי ישוע היה במקור מנצרת, ונתנאל השיב, "מִנָּצְרַת יָכוֹל לָבוֹא מַשֶּׁהוּ טוֹב?" (יוחנן א׳ 46).

 

אלוהים בחר במקום לא משמעותי, אשר היה ידוע כמקום ששום דבר טוב אינו יכול לצאת ממנו. בתכנית שנקבעה מראש על ידי אלוהים, הוא בחר שוב ושוב להזדהות עם העניים, חסרי הזכויות ויכולת הבחירה בעולם הזה. בחוכמתו, הוא בחר בנערה שהייתה קרוב לוודאי בת שלוש עשרה (גיל האירוסין באותה תקופה), נערה שחייה והליכתה נשאו חן בעיניו, ושהייתה מאורסת לנגר צנוע. "הֲלֹא בַּעֲנִיֵּי הָעוֹלָם הַזֶּה בָּחַר אֱלֹהִים לִהְיוֹת עֲשִׁירֵי אֱמוּנָה וְיוֹרְשֵׁי הַמַּלְכוּת אֲשֶׁר הִבְטִיחַ לְאוֹהֲבָיו" (יעקב ב׳ 5). פעם אחר פעם, אנו רואים שעיני אלוהים מופנות כלפי העניים של העולם הזה.

 

"בַּחֹדֶשׁ הַשִּׁשִּׁי נִשְׁלַח הַמַּלְאָךְ גַּבְרִיאֵל מֵאֵת הָאֱלֹהִים לְעִיר בַּגָּלִיל, אֲשֶׁר שְׁמָהּ נָצְרַת, אֶל בְּתוּלָה מְאֹרֶסֶת לְאִישׁ מִבֵּית דָּוִד וּשְׁמוֹ יוֹסֵף, וְשֵׁם הַבְּתוּלָה מִרְיָם. בְּהִכָּנְסוֹ לְחַדְרָהּ אָמַר הַמַּלְאָךְ: "שִׂמְחִי, בְּרוּכַת הַחֶסֶד. יהוה עִמָּךְ". הִיא נִדְהֲמָה לְשֵׁמַע הַדָּבָר וְחָשְׁבָה בְּלִבָּהּ מַה טִּיבָהּ שֶׁל הַבְּרָכָה הַזֹּאת. אָמַר לָהּ הַמַּלְאָךְ, "אַל תִּפְחֲדִי, מִרְיָם, כִּי מָצָאת חֵן לִפְנֵי אֱלֹהִים. הִנֵּה תַּהֲרִי וְתֵלְדִי בֵּן, וְתִקְרְאִי שְׁמוֹ יֵשׂוּעַ. הוּא גָּדוֹל יִהְיֶה וּבֶן-עֶלְיוֹן יִקָּרֵא, וַיהוה אֱלֹהִים יִתֵּן לוֹ אֶת כִּסֵּא דָּוִד אָבִיו; וְיִמְלֹךְ עַל בֵּית יַעֲקֹב לְעוֹלָם וְאֵין קֵץ לְמַלְכוּתוֹ" (לוקס א׳ 26-33).

 

בספרו "היום שבו המשיח מת", ג'ים בישופ מדבר על האירוסים של מרים ועל הבתולים: "כאשר שני האבות ושתי האימהות הסכימו, התרחש הקידושין. זהו טקס רשמי וחייב את המשתתפים באותה מידה של טקס החתונה. קידושין היווה את ההסכמה הסופית של נישואים. לאחר שנחתם חוזה על הקידושין, למרות שטקס הנישואים עדיין לא התרחש, החתן לא יכל להיפטר מארוסתו אלא באמצעות גירושים. אם יוסף היה נפטר בין קידושין לנישואים, מרים הייתה אלמנתו באופן חוקי ומשפטי. באותה תקופה, אם גבר אחר היה מקיים איתה יחסים אינטימיים, מרים הייתה נענשת כנואפת." תקופת האירוסין נמשכה כמה חודשים, עד שנה לכל היותר. במהלך אירוסיה, טוהרה של מרים היה נתון לבחינה קפדנית. האם זה לא מעניין שאלוהים בחר דווקא בזמן זה שהיא תיכנס להיריון.

 

הפעם, המלאך גבריאל מתגלה לאישה בשם מרים, ועדיין לא אומר דבר ליוסף. שלא כמו זכריה, אנו קוראים שמרים לא נדהמה למראה המלאך, כפי שהיא נדהמה מתוכן דבריו. מרים הייתה מוטרדת מאוד מדבריו ותהתה בנוגע לטיבה של הברכה הזאת. הכוונה המילולית של הביטוי היא, שהיא המשיכה להרהר או לחשוב על ברכת המלאך. המלאך אמר לה שאלוהים איתה ושהיא מצאה חן בעיני אלוהים! היא בטח תהתה מדוע המלאך אומר לה את הדברים האלה. לקראת מה המלאך מכין אותה?

 

 

 

זה מעיד על כך שמרים הייתה אישה צעירה בעלת עומק מסוים בחייה, כלומר חלק מהאישיות שלה בחן ושיקף מחשבות ורגשות הקשורים באלוהים. כמו מרים, אלוהים נמצא אתנו אם אנחנו נולדים מחדש על ידי רוח הקודש. במעמד זה קיבלנו חסד. אלו הנקראים להיות הקהילה של אלוהים חיים, נושאים חן וחסד בעיני אלוהים. בתור השגרירים המועדפים ביותר של ישוע, אנחנו צריכים לחפש ולהיות מחושבים כיצד אנחנו משתמשים בזמן, באנרגיה, ובכסף שלנו. הזמן השקט שמושקע בהרהור ובמחשבות על אלוהים אינו זמן מבוזבז.

זה כמעט כאילו גבריאל מבקש רשות ממרים בנוגע למה שהיא נבחרה להיות. אלוהים מכבד את הבחירות שלנו בחיים. הוא נותן לנו חופש לבחור, אבל הוא מחפש את אלה אשר מוכנים להקדיש ברצון את חייהם לשרת אותו בענווה. למרים נאמר כי התינוק שהיא נושאת צריך להיקרא ישוע, כלומר יהוה הוא הישועה. היא מאוד אהובה ומבורכת בקרב הנשים להיות זו שנושאת ברחמה את בן האלוהים, אבל במעשה הזה של השירות מעורב מחיר. רבים לא הבינו, ואני חושב שכאשר ישוע גדל, היא נאלצה לשמור בסוד את לידתה הבתולה מאלה שהיו סביבה בשכונה. תחשוב על זה רגע. אחרי שהורדוס הרג את כל הילדים עד גיל שנתיים בבית לחם, היא בוודאי לא הייתה רוצה שמישהו יהיה מודע לכך שהיא גידלה את המשיח, מלך ישראל לעתיד! בזמנים מסוימים, זה בטח היה מבלבל וקשה להבנה. למרים היה הרבה לאצור וגם הרבה על מה להרהר בליבה.

 

שאלה 1) לפי דעתך, כיצד מרים הרגישה לגבי המסר של המלאך בנוגע להיריונה העל טבעי? מה היה הכי קשה להבנה:

 

• למצוא חן בעיני אלוהים,

• להיכנס להיריון כבתולה,

• מי הילד שלה יהיה בעתיד, או

• להסביר את ההיריון שלה לאחרים, במיוחד ליוסף ולמשפחתה?

 

עבור אלה שבוחרים לשרת את אלוהים, קיימת לפעמים סטיגמה שמוצמדת לאלו שמשרתים את אלוהי התהילה. למה אני מתכוון שאני אומר סטיגמה? סטיגמה מוגדרת כסימן של חרפה שמגדירה ומפרידה את האדם מסביבתו או מתרבותו החברתית. האמונה האמתית היא אנטי-תרבותית לדרכו של העולם הכבוש הזה על-ידי האויב. לעיתים קרובות, ציות לאלוהים ייצור עמדות שליליות ודעות קדומות בקרב אלה שסביבנו אשר מובילות לאפליה. ישוע עצמו אמר, 'עֶבֶד אֵינוֹ גָּדוֹל מֵאֲדוֹנָיו.' אִם אוֹתִי רָדְפוּ, גַּם אֶתְכֶם יִרְדְּפוּ" (יוחנן ט״ו 20). מרים נאלצה להתמודד עם חוסר-הבנה ואצבע מאשימה, כי איך היא יכלה לומר שהיא בהיריון מבלי לקיים יחסים עם גבר? מי היה מאמין לזה מפיה של נערה בת שלוש-עשרה? האם אתה יכול לתאר לעצמך מה עבר עליה מבחינת ההתמודדות עם האכזבה שהיא בוודאי חוותה כשאמרה להוריה? אמונתה של מרים באלוהים הייתה צריכה להיות חזקה ועמוקה, על מנת שהיא תוכל להתמודד עם החרפה שהיא הייתה חייבת לשאת. שנים רבות לאחר מכן, בזמן שישוע דיבר עם האליטה הדתית של אותה תקופה, הוא הואשם בהיותו ממזר:

 

אֶלָּא שֶׁכָּעֵת אַתֶּם רוֹצִים לַהֲרֹג אוֹתִי, אִישׁ שֶׁדִּבֵּר אֲלֵיכֶם אֶת הָאֱמֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי אֵצֶל הָאָב. זֹאת לֹא עָשָׂה אַבְרָהָם. אַתֶּם עוֹשִׂים אֶת מַעֲשֵׂי אֲבִיכֶם." אָמְרוּ לוֹ: "לֹא יַלְדֵי זְנוּנִים אֲנַחְנוּ. יֵשׁ לָנוּ אָב אֶחָד -- הָאֱלֹהִים" (יוחנן ח׳ 40-41).

 

האם שמת לב לרמיזה שלהם? האם אמרו "אנחנו לא כמוך", "לא נולדנו כתוצאה מקיום יחסי מין מחוץ לנישואין". לא נאמר לנו זאת בכתובים, אך סביר מאוד להניח שמכיוון שישוע היה מטיף ומורה פופולרי, אשר רבים הלכו אחריו, אנשים כמו הפרושים בדקו את הרקע שלו ואת הוריו, והשמועה שהופצה ברחובות נצרת אמרה שמרים ניהלה רומן מחוץ לנישואיה בתקופה שבה הייתה מאורסת ליוסף. מרים נאלצה לסבול את הסטיגמה של לחישות ובושה מאלה שחשבו שהיא חטאה. יוסף בעצמו התקשה להאמין לסיפור שלה. לפי מה שהיה נהוג בזמנים אלו, יוסף יכל לסרב להינשא לה, או "לשלוח אותה בסתר", או אפילו לרגום אותה באבנים, לפי ההלכה היהודית באותה העת. לאחר ביקורו של המלאך גבריאל, מרים הלכה לבקר את אלישבע וזכריה, הוריו של יוחנן המטביל. כשחזרה כעבור שלושה חודשים, נודע לה שהיא בהיריון. יוסף עמד לגרש אותה, מכיוון שהרגיש שהוא אינו יכול להתחתן איתה, בידיעה שהוא לא שכב אתה.

 

"כָּךְ הָיְתָה הֻלֶּדֶת יֵשׁוּעַ הַמָּשִׁיחַ: מִרְיָם אִמּוֹ הָיְתָה מְאֹרֶסֶת לְיוֹסֵף וּבְטֶרֶם הִתְאַחֲדוּ נִמְצְאָה הָרָה לְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ. יוֹסֵף בַּעֲלָהּ, שֶׁהָיָה צַדִּיק וְלֹא רָצָה לְהַצִּיג אוֹתָהּ לְחֶרְפָּה, הֶחְלִיט לְשַׁלֵּחַ אוֹתָהּ בַּסֵּתֶר. בְּעוֹד שֶׁהָיָה מְהַרְהֵר בָּזֶה נִרְאָה אֵלָיו מַלְאַךְ יהוה בַּחֲלוֹם וְאָמַר: "יוֹסֵף בֶּן דָּוִד, אַל תַּחְשֹׁשׁ לָקַחַת אֵלֶיךָ אֶת מִרְיָם אִשְׁתְּךָ, כִּי אֲשֶׁר הוֹרָה בָּהּ מֵרוּחַ הַקֹּדֶשׁ הוּא"

(מתי א׳ 18-20).

 

תארו לעצמכם, שהיו אומרים לכם שאתם הולכים ללדת את מלך ישראל, המשיח המיוחל שיישב על כס דוד. היא בטח תהתה, "למה אני?" יתרה מזאת, נאמר לה שהילד הזה יהיה בן האלוהים.